הכי חשוב.

המסמרים עלו לי שקל אחד. כששילמתי, בעל החנות חייך חיוך עם קמטים בצידי העיניים ואור. "זה הכי חשוב" הוא אמר.

כשאספתי את עילי מהגן קיבלתי עשר נשיקות. "נתתי לך עשר" אמר כאילו רצה לוודא הריגה. חיבקתי אותו וכשפנינו ללכת הוא ביקש מהגננת עוגייה. "אפשר עוד אחת?" הוסף לאחר שקיבל את הראשונה. בדרך החוצה בעודו מחזיק את שתי העוגיות, מלמל לעצמו. "אחת בשביל אופיר".

בבית הוצאנו לחצר את ארגז הכלים. עילי ואופיר חימשו את עצמם במברגים ומפתחות פתוחים והתיישבנו לדפוק את המסמרים. עילי הגיש לי מסמר, אני נעצתי אותו בעץ ואופיר השלים את המלאכה. הפטיש כבד והוא נאלץ להשתמש בשתי ידיו. מידי פעם עילי בא להצמיד את פניו לפני ולומר "אתה דוקר".

אחר כך הכנו פופקורן והתיישבנו לקרוא על הנסיך איוון שנאלץ להתחתן עם צפרדע ועל קצ'איי בן האלמוות והבקתה ביער שעומדת על רגל של תרנגולת. הלילה הלך וירד כמו עבר האביר השחור על סוסו הכהה וגלימת הכוכבים שלו עטפה אותנו כמו חיבוק. מרחוק שמענו את שירת הצרצרים ושיח הלואיזה בגינה בישם את האוויר.

זה, אני רוצה לומר. 
זה הכי חשוב.