שמש בעיניים.

"אבא, יש לך שמש בעיניים?" שואל שוהם ומושיט יד לכיוון עפעפי המכווצים.
"תפתח" הוא אמר ומושך לי בריסים "אני רוצה לראות".
יחד, חבוקים על ספסל בפרק, מטילים צל ארוך על הדשא ומאזינים לרשרוש העלים של עץ התות הגדול.
"אני אוהב אותך" אני לוחש והוא מיישר מבט ומצמיד את מצחו למצחי עין לעין. 
כמה דקות קודם כשהלכנו יד ביד במעלה השביל גילינו אוצר של חצץ על הדרך. התיישבתי על אבן גדולה בעוד הוא אוסף אבנים קטנות ומשליך אותן. 
"ראית" הוא שואל. שערו נצבע זהב בקרני השמש המאוחרות והוא אחוז כל כולו בקסם האבנים. 
"אני רואה" השבתי. 
 על הספסל הוא מלטף לי את הלחי, מצחו עדיין צמוד למצחי.
אני רואה.
במיוחד עם שמש בעיניים.