יום ראשון, 2 במאי 2010

בלוג בן שנה.

פתאום אופיר כמעט בן שלוש ועילי יהיה בן שנה בעוד שבוע.

אתמול בעכו, יכולתי להראות לך, אופיר, את החומה ואת התותחים ושמחתי בכך מאוד. עילי: אתה לא תזכור זאת, אבל אתמול פגשת סוס והייתה מאושר לגמרי למראהו. אתם, ילדי האהובים, מאפשרים לי לחיות רגעי אב ובן; לחזור להיות ילד שאוהב ומעריץ את אביו; להיות אב שאוהב את בניו כמו היה משוגע. כשאתה אופיר מניח את ראשך עלי ואומר "עלך‎", מכניס את האגודל לפה ומתנחם בי, כשאתה עילי מרים את ראשך ומחייך את החיוך האדיר שלך, כאשר אתם עושים דברים כאלה - אתם ממגרים את האפלה מתוך ליבי.
רציתי לומר לכם, ילדי שאני אוהב אתכם ושזו תחושה גדולה ורחבה: כמו השמים, כמו הים, כמו הרקיע הזרוע ביהלומי כוכבים. אני אוהב אתכם בבטן כמו הר מרושת בשורשיו של יער, כמו גחלים לוחשות בחושך.
אתם עושים אותי לכזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה