על מדבריות ושדות ירוקים

כאבי ואהבותי מבקשים תמיד להתבטא.

בשנות החושך, בשעות האימה והאפלה נולדו בקרבי מדבריות חדשים מידי יום. לא ידעתי כיצד לנתב את האנרגיה העכורה שזרמה בקרבי ולא מצאתי כתובת או כלי כיבול לכאב ולצער וכך הופנה זה פנימה, לתוכי, הדביר וברא מדבריות. חשתי כיצד אני קמל, מתייבש ומתקבע ונשמתי הופכת לענני אבק הנישאים ברוח.

"אבוי לאדם הטומן מדבריות בחובו" אמר ניטשה ואני מסכים: אבוי.

אתמול אחר הצהרים, אופיר ישב על רגלי וגזר ניירות לפיסות קטנות בזמן שעילי היה עסוק בלטפס שוב ושוב על הספה, להתיישב מאחורי ראשי ולמשוך את פני לאחור. בעודו אומר משהו בשפתו שלו שאינה נהירה כלל, אני מרים אותו במותניו, הופך אותו באוויר, ראשו כלפי מטה והוא צורח בשמחה.

אחר כך שני האפרוחים הללו; הזבובונים הקטנים הללו פצחו יחדיו בסדרת שאגות ארייה איומות המלווות בתנועת יד טורפנית והתפקעו מצחוק מהבהלה המעושה שלי.

אני אוהב אותם כל כך.

בשנות האור, בשעות הזוהר והשמחה נולדים בקרבי שדות חדשים בכל יום. שדות ירוקים, משובצים בפרחי בר שנעים ברוח תחת השמים הגדולים. גם את האנרגיה המופלאה הזו אין אני יודע לנתב ואין לה כתובת או כלי כיבול וכך היא פונה פנימה, לתוכי והיא יוצרת ומפרה ואני חש כיצד אני פורח וגדל ונשמתי מלאה אבקנים וזרעי רעיונות ויצירה המתערבלים ברוח.

"מבורך האדם הטומן שדות ירוקים בחובו". מבורך.

זיתים

"אבא, תחליף לזיתים את המים" אומר אופיר.
בשבת מסקנו. ליאור הייתה נורא עייפה כי עילי מצונן ולא ישן בלילות. בכדי לפנות לה שעה לקחתי את אופיר והלכנו לפארק. הסתבר שהעירייה ארגנה שם מסיק ושתילת כלניות ואופיר ואני מצאנו עץ זית סורי צעיר עמוס פרי ירוק וריחני ומסקנו.
אופיר שאל "זה יפה?" על כל זית לפני שהכניסו לעציץ ששימש אותנו כדלי ואני טיפסתי על הענפים הדקים כדי להגיע לזיתים שלמעלה. ברקע התנגנה מוסיקה ברעש גדול, כמו שראוי באירוע של העיריה והדלי שלנו, סליחה, העציץ שלנו הלך והתמלא לפליאתו הרבה של אופיר שהביט עלי מלמטה עומד ברומו של עץ.
אחר כך, ירד גשם; טיפות גדולות של סתיו שמוציאות מהאדמה את ריחה ומעירות את החלזונות משנת הקיץ המאובקת שלהם ושולחת את כולם לחפש מחסה מתחת לענפי העצים. כשנחלש מעט יצאנו אל הרחבה כדי לשבור את הזיתים. הכינו אותם עם אבן וגילינו שזה גורם לעסיסם להניתז לכל עבר. בשלב מסוים לאופיר נמעס. הוא התלונן והלך לשחק בחול ליד המגלשות.
בבית רחצנו ידים והכנסנו את הזיתים לצנצנת מלאה במים.
מחר יהיה יום שלישי. כמו תמיד לא אהיה בבית, ובמקום לראות את ילדי אני מדמיין אותם; אוכלים ארוחת ערב; מקשיבים לסיפור לפני השינה; ישנים. מחר בבוקר, כשאקום ואתארגן ללכת לעבודה אני אדמיין את אופיר מרים את מבטו לשיש וניזכר שצריך להחליף לזיתים את המים.