על היופי של הירח וטיראנוזארוס רקס.

ערב אחד, כשיצאנו מהרכב, עלי הרים ראשו לשמים ואמר: "השמש שקעה, תראו כמה הירח יפה".
עברו כמה ימים מאז ואני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב לרגע הזה ולמשפט הזה שמהלך עלי קסם. "תראו כמה הירח יפה" אמר הזבוב שלי בן השנתיים וחצי והמשיך ללכת לכיוון הבית כאילו לא קרה דבר; מבלי לראות את החולשה הפתאומית שאחזה בי; פיק ברכיים מלא השתאות. אני עומד מאחוריו ומביט בו; זעיר כל כך. רזה כל כך, בקושי קיים ולמרות זאת אני מוצא את עצמי משתקף בו ברגעים כאלה כמו השמים הצובעים את הים בכחול.


ובלי קשר, (לפחות לא קשר מובן מאיליו) טרנוזארוס רקס אחד קם לתחייה לשעה קלה, אתמול אחר הצהריים, על הספה בגינה ועזר לנו להקים מגדלים של שאלות, ללטש סיפורים כמו היו אבני חן, להתחבק ולצחוק.