בגן מרגנית, או אולי היה זה בגן זמורה, הסבירו לנו שאופיר צריך להביא איתו לגן ארוחת צהריים; קופסא עם כריך, ירק ופרי.
ומאז, כל בוקר, אני מכין לך את הקופסא. גם בימים שאין גן, בשבת, בחגים, ובחופשים; גם כאשר עלית לכיתה א בבית ספר כלנית, גם כשעברת ל - Ephraim Curtis Middle School, וגם כשעלית ל - Lincoln-Sudbury Regional High School. "אני לא אוהב את האוכל של בית הספר", אמרת.
אתמול, במסיבה שליאור ארגנה לך, חגגנו את העובדה שסיימת את התיכון. ברגעים שהזדמנו לי התבוננתי בך. נדמה לי שהנה סוף סוף אתה מרגיש כאן בבית; שהשמש שלך במזרח עולה.
והיום שאתה בן שמונה עשרה, ואתה עדיין יישן, שוב אנני יכול להתגנב לחדר שלך ולהביט בך נושם ושוב איני תולה סיבבך בלונים, אבל הקופסה שלך מחכה לך על השיש במטבח וגם היום היא כוללת מלפפון, תפוח וכריך עם סלט טונה.
אופיר אהוב שלי, תם פרק ומתחילה תקופה חדשה. הקופסה שמחכה לך היום היא הקופסא האחרונה שאני מכין לך.
הגיע הזמן שלך להמשיך הלאה והזמן שלי לשחרר.

כתבת כל כך נוגע, מוכר, קרוב, כל כך אופירי ואלדדי, שהחיים יאירו לאופירי פניהם תמיד, אוהבת עד כלות
השבמחק