כמעט שבוע עבר מאז בא עילי לעולם. שבוע מלא ריגושים וביקורים והיום ארזנו את המשפחה באוטו הקטן והמתפרק שלנו ונסענו לתל-אביב. זו הפעם הראשונה בה אנו יוצאים מהבית לנסיעה כזו בהרכב שכזה. קמנו ב - 6:30 כדי לא לאחר וארזנו תיק ומנשא ועגלה וסל־קל ואת אופיר וחיתולים ומגבונים וכוס עם דגנים וארנקים והכל הלך חלק ובקלות. החששות מרעב באמצע הדרך לא התממשו. לא באופן חמור בכל־אופן. בחזור עילי הודיע שהוא רוצה לאכול, אז עצרנו רגע בשורש וליאור הניקה. את אופיר החזקנו ער, סיפרנו לו סיפורים ושרנו לו שירים ולבסוף הוא לקח את הטלפון של ליאור לראות את מצגת השקופיות האהובה עליו בליווי השיר של כוורת המספר על דוד וגולית: "אואוווואואו" כמו שהוא קורא לו. עכשיו אופיר כבר ישן, ועילי אוכל את הצד השני, והמרק מתחמם על הכיריים, ובעוד רגע נאכל, ואז תיהיה לנו שעה של מנוחה. ברדיו שירים של יום שישי, והחתול מנמנם על השפה. כך זה טוב, כך זה צריך להיות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה