בעוד כחמש שעות יחתכו את הבן שלי. כרגע הוא יישן בשלווה, בסך הכל בן שבועיים וקצת. אך שלווה זו זמנית, היום עושים לו ברית. מנהג ברברי ומיותר. אין לי מנוחה היום; כל הזמן מעיקה עלי המחשבה שהנה הרגע קרב; הנה בא הכאב; הנה מטילים מום בגופו המושלם של בני. הזמנו קצת משפחה וזוג חברים (עבורו זו מצווה גדולה) כאילו שמדובר בדבר־מה שמח; כאילו שצריך לחגוג את הזוועה הזו. וכל זאת בשם האל, ובשם הדת האווילית. אנני רוצה צוויון, אנני רוצה להרגיש יהודי, אין לזה שום משמעות בעיני, לא רוצה ברית עם אלוהים, נציגיו השחורים מבחילים אותי, אורך חייהם ודרכם החשוכה מנוגדת לכל מה שחשוב ויקר בעיני.
בן יקר שלי: עילי אהוב שלי, אבא מתנצל.
סליחה.
בן יקר שלי: עילי אהוב שלי, אבא מתנצל.
סליחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה