בעריסה.

קשה לו, לאופיר עם האח החדש. הוא לא אומר, לא מתלונן ומחייך את החיוך מלא האור שלו כתמיד, אבל מתחת, נדמה לי שאני שומע את הקושי. תמיד בקטנה, במסווה: ליטוף מעט נמרץ מידי; צעצוע שנופל בטעות על עילי; האופן בו הוא נישכב לידו ב-"אוניברסיטה", אצבע בפה ומתגלגל במקרה הצידה ומועך קצת. והבוקר הוא הביא את השרפרף הירוק וטיפס לתוך העריסה. הפעיל את המובייל ונשכב, אצבע בפה עם מימי הנצחית אותה הוא מלטף בעדינות כמו שיום אחד הוא ילטף אישה. מולו, על המיטה שלנו ליאור הניקה. זה עבר לו אחרי מספר דקות. הוא ביקש לצאת, הביא את הנעליים ואז לקחתי אותו לנטלי. בחדר המדרגות הוא הסיע את האוטו הירוק על הקירות כל הדרך למעלה, משמיע לעצמו קולות של נסיעה.