בבוקר

בימי רביעי בבוקר ליאור איננה; "אימא בתל-אביב" אופיר מסביר: "בכיתה". וכך יוצא שהם רק שלי.
עילי התעורר בשש וחצי. לקחתי אותו למזרן בסלון שם שכב על הגב ופיזר את חיוכיו לעולם כפי שהוא עושה תמיד. מהמקלחת יכולתי לשמוע אותו מקשקש ומצייץ לציפי הבובה וכל הזמן חרדתי שמא הוא יכסה את פניו בשמיכה ואני לא אהיה שם להצילו.
את אופיר הערתי בשבע. הלבשתי אותו על שידת ההחתלה בחדר הילדים בזמן שהוא שיחק עם המטר הצהוב שמשום מה היה מונח שם. אחר כך ירדנו למטה, למתבח ולעילי. שלא כרגיל, אופיר לא רצה ארוחת בוקר. "בו לאכול" האצתי בו, אך הוא עמד בין הסלון למתבח, ראשו מוטה לצד אחד בתנועה של סירוב.
"אתה רוצה שאבא יחבק אותך"?
וכך, במקום ארוחת בוקר ישבנו על הספה והתחבקנו בשקט במשך עשר דקות.