שלא אשכח....
הסידור הוא כזה: בימים ראשון, שני ורביעי אני אחראי לקחת את אופיר לגן, בשאר השבוע ליאור לוקחת אותו.זו שגרה טובה; באוטו שרים: "מה מה מה, מה אוכלים היום". אני שואל ואופיר עונה: "מרק, וקקי בלקי מאקי קיקי" ואז הוא יגיד: "חם לי, שמש מפריעה לי, כאן גרה סבתא יפה, כאן גר סבא זביק". הבוקר, בעודו חגור בכסא הבטיחות, הוא כיסה את עינייו בכף ידו ואמר: "חושך".
כשיוצאים מהרכב, אופיר רץ לפתוח את שער העץ. "יד" הוא יבקש ואנו נרד בשביל המוביל לדלת הגן. חמישה מטרים לפני שנגיע אופיר ירוץ לפתוח את הדלת ויקפיד להוסיף את הכרטיס שלו עם התמונה ללוח: "מי בא לגן" לאחר שיכנס. (היום אגב הוא הדביק את עצמו הפוך, עם הראש למטה והיה משועשע מכך מאוד ".
ואז נפרדים.
דלת הגן בנוייה כך שמימינה יש חלון. אופיר נעמד מצידו האחד ואני כורע מצידו השני. אופיר מנפנף לי לשלום ואז הוא מנשק את החלון נשיקה גדולה מכל הלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה