עילי בן עשרה חודשים ומבחינתי הזמן יכול להעצר עכשיו. עילי הוא פלא; עדיין לא יודע לשבת, עדיין בלי שיניים, ובקושי זוחל, אבל זה בכלל לא חשוב. אתמול הוא נשקל: שמונה קילו. המצלמה שלנו מקולקלת כבר זמן רב, ולכן אין צילומים טובים של הילדים. אני רוצה לצלם אותו עכשיו, לשמר אותו בדיוק כמו שהוא: חיכן וידידותי, כי מחר הוא כבר יהיה אחר ואני אשכח ואתגעגע למה ששכחתי.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה