צחקנו על הספה בסלון, והם טיפסו עלי והתגלגלו ואז אופיר דחף ועילי נפל
והתחיל לבכות. לקחתי אותו בידי וליטפתי את ראשו ונישקתי אותו לחשתי לו מילות הרגעה
בעוד אופיר מכרכר סבבינו ואז ראינו שעילי מדמם קצת מהפה. באמבטיה שטפנו את הדם
והדמעות המשיכו לזרום.
"מוצץ" בכה עילי, "מוצץ" ואופיר רץ
לחדר הילדים והביא שני מוצצים מהקערה שליד המיטה. "אתה רוצה שניים" שאל
ועילי לקח אחד והכניסו לפיו, סוכר בכך את זרם הבכי ובעודו משפשף את עיניו אופיר
אומר "אתה יכול להכניס שניים"? ומושיט לעילי את המוצץ השני ועילי דוחף
גם את השני לפיו וזה מצחיק אותו והחיוך שלו דומה לקרן אור הפורצת מבעד לשמיכה של
עננים אפורים וגורמת לכל העולם לזרוח פתאום. גם אופיר צוחק ובעיניו משתקפת תחושת הקלה
וכל הדרמה נמוגה כאילו מעולם לא התרחשה.
אחר כך, במטבח, אופיר קילף את שיני שום ועילי ערבב את התבלינים ולסיר
הוספנו שמן זית בצל ופטרוזיליה וכשסיימנו התיישבנו לקרוא על התפוח של אריס המיועד
ליפה מכולן ועל המלחמה הנוראית שנגרמה בגללו וכיצד אודיסאוס הערים על אנשי טרוייה בעוד
במטבח מבעבע מרק ירוק מלא עדשים כתומות של אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה