"אופיר בבקשה תפסיק לשיר"
"אני לא יכול" הוא אומר. החדר חשוך והוא מצטייר כצללית על
המיטה. כבר היינו בסרט הזה ואני יודע לאן הדרך מובילה ואני חרד לו וחרד לי וחש
כיצד הלילה מתקצר והולך ואיך העייפות זורמת בעורקים כמו מין שמן צמיגי ובמיטה אני
שומע אותו בוכה. "אתם לא אוהבים אותי" שוב ושוב ודבריו פוגעים במטרתם
כחצים מורעלים, כעקיצות עקרבים; כמו מדוזות ביום קיץ.
אף אחד לא לימד אותי להיות אבא. יש עוד כל כך הרבה דברים שאינני יודע.
סלח לי אופיר, אני מבטיח להשתפר.
*
"מה תרצה ליום ההולדת שלך עילי"?
"עגילים באוזניים" הוא עונה "כמו של
הפיראטים" וכרגיל מאיר את החדר בחיוך
הענקי שלו. "וחייה" הוא מוסיף.
כיוון שהוא לא שינה את דעתו במשך כמה שבועות בתשיעי למאי, אחרי המסיבה
בגן לקחנו אותו לחנות תכשיטים. "רק אחד" אמרנו "וזה כואב, אתה
מבין"? למרות זאת הוא לא ידע לצפות את מידת הכאב, בסך הכול תינוק דקיק בן
חמש, ולאחר הניקוב קבר את פניו בחיקה של ליאור ויבב מעט.
עכשיו נוסף נצנוץ כסוף באוזן, הולך טוב עם זה שבעיניים.
למחרת צירפנו את מישמש למשפחתנו. פודל מוזנח וחביב בן ארבע או חמש שעכשיו,
לאחר תספורת ולקראת טיפול בדלקות האוזניים ובעיות השיניים, מתחיל להראות כמו שכלב
שכמותו צריך להראות.
*
"האו" אומר שוהם. "האו, האו, האו" וזוחל במרץ
אחרי הכלב בכל הבית. "האו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה