"ממך" אומר אופיר ומצביע על הציור של השמש בספר הזחל הרעב, "ממך". הוא עדיין לא יכול לבטא שין אז הוא עושה כמיטב יכולתו ואז ניצת כולו בגאווה שהנה אמר מילה חדשה. "ממך, זה דבר חדש?" אני שואל ואופיר מאשר "כן" שנשמע יותר כמו תן. קולו דק ובכל זאת החלטי, "כן". אחר־כך אני הולך למטבח להכין מרק ואופיר בא אחרי ומוציא מהארון את הסיר עם הידית השחורה, מביא אותו לסלון, ממלמל לעצמו "פפית" וחוזר כדי להוציא כף מהמגירה של הסכו"ם. חמוש בכף הוא חוזר לסיר בחדר המגורים וביחד עם אימא פוצח בסדרת הקשות רועשת "בים בם בם". ברקע הדיסק של פרפר נחמד. עכשיו הוא ישן על הבטן לופת את המימי שלו. קודם היה לו טיפה חום, פחות משלושים ושמונה וחצי. ניגשתי והנחתי את ידי על המצח שלו, הוא לא זז, נושם בשלווה. אין חום.
ממך שלי.
ממך שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה