"אבא" אומר אופיר כשאני פותח את דלת המשפחתון. "אבא". החיוך שלו מרוח ביוגורט. הוא מחזיר את תשומת הלב שלו לכפית הממתינה לו מלאה בתות שדה ויוגורט שמחזיק בידו סמי*, ופותח את הפה. אחר־כך הוא מביט בי במבט מלא ניצחון, לחייו טפוחות.
"בוא, הולכים" אני אומר והוא עונה מייד "לא" ומצביע על הכפית "יוגורט". [או דבר מה ממש דומה]
כעבור רגע הוא משנה את דעתו, רץ אלי, מחבק את הרגל שלי ואומר: "הביתה". אנו יוצאים לחדר המדרגות.
"יאיי" הוא פוקד ואני נותן לו את כף ידי.
"תגיד יד" אני אומר ומגדיש "דלת בסוף".
"יאיי" הוא משיב בהסכמה, עיניו זוהרות.
אחר־כך הוא קופץ ממדרגה למדרגה כל הדרך למטה.
*סמי - בעלה של נטלי המטפלת.
"בוא, הולכים" אני אומר והוא עונה מייד "לא" ומצביע על הכפית "יוגורט". [או דבר מה ממש דומה]
כעבור רגע הוא משנה את דעתו, רץ אלי, מחבק את הרגל שלי ואומר: "הביתה". אנו יוצאים לחדר המדרגות.
"יאיי" הוא פוקד ואני נותן לו את כף ידי.
"תגיד יד" אני אומר ומגדיש "דלת בסוף".
"יאיי" הוא משיב בהסכמה, עיניו זוהרות.
אחר־כך הוא קופץ ממדרגה למדרגה כל הדרך למטה.
*סמי - בעלה של נטלי המטפלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה