השמיכה של החתול.

"אופיר, תרים בבקשה את שמיכי מהרצפה ותחזיר אותה למיטה". אני אומר רגע לפני שאני לוקח את אופיר לנטלי.
"לא" הוא אומר ומתיישב על הרצפה.
אני מתיישב על הספה בסלון ומסביר לאופיר שעד שלא יקח את השמיכה שלו בחזרה לחדר לא נלך למטפלת.
הוא לא מתרשם אומר "לא", נשכב על הרצפה ומוצץ אצבע.
אני חושב רגע: אופיר הריי אוהב את השמיכה שלו אהבת נפש. דקה אחר־כך אני שואל: "של מי שמיכי"?
"של אופ..." הוא מתחיל ואז עוצר בטרם השלים את משפט, מרים את ראשו ומחייך אלי חיוך רחב וממשיך: "של החתול".