בערב

אופיר עומד ערום באמבטיה בזמן שאני פותח את הברז. אני מכוון את זרם המים כך שיגע לרגע בכפות רגליו ואופיר צורח וצוחק בו־זמנית. "קר"? אני שואל. "קר" מאשר אופיר, עיניו נוצצות וצחקוקים תלויים בשפתיו. הוא עושה מאמץ מדומה לצאת מהמבטיה ואני אומר לו שעכשיו צריך להתרחץ ומראה לו את הכתמים השחורים שהצטברו על כפות רגליו לאחר שבילו יום שלם בתוך הקרוקס. הוא מהנן והולך להביא את הפקק ובזמן שהוא רוכן לפקוק את האמבטיה אני מרטיב את שערו וחופף את ראשו. הוא מתלונן ואני מביא את המגבת לנגב את עיניו.
אחר־כך, במיטה של אבאימא אני נשען על הקיר ואופיר נשען עלי, אצבע בפה ושמיכי צמודה ללחי. ליאור יושבת בכורסה הכחולה ומניקה את עילי ובעוד מיץ פטל, האריה והג'ירפה מתרוצצים סביב בית שלו חלונות צהובים, תריסים אדומים ווילונות ירוקים, נוצרת בחדר השינה חצי שעה של אושר.