כל יום הם יותר; עילי מתעגל, ומחייך, משמיע קולות, ומביט בידיו ובעולם. הוא מרים את ראשו כאשר מניחים אותו על הבטן, זוכה לנשיקות רבות מאופיר ולפעמים גם לאצבע בעין. ימים שקטים. בגינה הדשא מצהיב וחיפושיות אדומות מתרוצצות בין אבני השביל. תם זמנינו כאן. בקרוב נעבור דירה לצפון הירוק ונתחיל פרק חדש. אופיר מצייר, ומשחק, ונהנה לומר "הינה אלף" בכל הזדמנות שהאות נקראת על דרכו. אתמול לקחנו אותו כרגיל לגן השעשועים ושם הוא התרוצץ עם נילי, ג'ולי, ואביה. בנינו הרבה בשנתיים האחרונות; בית ומשפחה וילדים ועבודה ועכשיו אני יושב בסלון והכל עדיין במקומו אבל על הקיר נשענים קרטונים ובקרוב הם יתמלאו ואנו נעזוב.
לחיות זה להשתנות.
ובגן השעשועים, אופיר מטפס למרומי המגלשה הכחולה נעמד ומכריז: "אני מתגלש, אני מתגלש" ואנו מביטים זה בזו ובחיוך נטול מילים מסכימים בינינו שהוא כבר ממש ילד.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה