טבולה ראסה ושיר.

אתמול, דודה בוּלה הייתה מופתעת מאוד להיווכח שאופיר לא יודע שערימת מטבעות הזהב, שהיא הביא לו במתנה, עשוייה משוקולד. הוא משחק בהם כאילו היו כסף לכל דבר וגם מבשל אותם בתנור שלו בתור מרק חם, מגיש לנו מנות קטנות בצלחות פלסטיק ומזהיר אותנו שזה חם.
לפני שעה, באוטו בדרך לגן אופיר ואני שרנו יחדיו את "קן לציפור". עילי ישב בסל־קל לידי כולו חיוכים ונסיונות לאחוז בכף רגלו. אלה רגעים קטנים ויפים ואני כותב אותם כי אנני רוצה לשכוח. אני בטוח שבעוד עשר שנים, כשאקרא את הרשומה הזו היא תעזור לי לעורר שוב את תחושת הקסם של הבוקר סתיוי הזה בחברת יילדי.

21:57

לאופיר היה חלום רע והוא עמד בוכה במיטה. על הכורסה לידו ליאור הניקה את עילי. לקחתי אותו בידיים ולחשתי לו מילים של רוגע והוא הניח את ראשו על כתפי עם האצבע בפה ודקה אחר־כך ביקש את אמא. כך ישבה ליאור: עילי יונק מצד אחד ואופיר נרגע בצד השני.
כעבור זמן מה באתי להחזירו למיטה. הוא כעס ובכה וזרק את המימי שלו החוצה לרצפה ואז ביקש שאחזיר לו אותה, בכה עוד, שתה קצת מיים קיבל את השמיכה שלו, ביקש גם את "מימי קטן" הניח את הראש ועכשיו אני מקווה שהוא כבר ישן.
אני מניח שבגיל שנתיים ושלושה חודשים, כשהחדר חשוך והצללים רוקדים על הקירות יש בזה הגיון מסויים.

התחלה של שגרה?

עוד מעט נתרגל, אני אומר לעצמי עוד מעט והחיים יהפכו לשגרה, לכזו שאני אהיה רגיל אליה. עילי למד להתהפך. כל היום הוא מתגלגל מהגב לבטן ואז מקטר שלא נוח לו. אנו הופכים אותו חזרה, הוא מנפיק את אחד החיוכים הקורנים שלו ודקה אחר־כך הוא שוב מתהפך ושוב מתלונן. אופיר גמל את עצמו מחיתולים. לפני שבועיים ביקרו אותנו אילן ומאיה עם תומי וליאם הקטנים. אופיר ראה כי הילדים נתולי חיתולים, ביקש שנוריד לו את שלו ומאז הוא משתמש בסיר. אני התחלתי ללמד, פגשתי שתי כיתות של תלמידים חדשים; המפגש עם הראשונה היה טוב, עם השניה היה קשה. היום יצאתי מותש מבית הספר. הם מסכנים אני חושב ואנני יודע כיצד לעזור להם. מחר שוב אהיה שבע שעות ברכבות ובדרכים כפי שהייתי יום יום שבוע שעבר. כאשר אגיע הביתה אקח לי רגע לומר לילה טוב לאופיר ולעילי, גם אם הם כבר ישנים.
עילי שוב מתהפך. אני מביט בו וחושב על ההיפוך שעשינו כולנו; על כך שאנו מוצאים (ומחפשים) את עצמינו בעיר חדשה, בעבודות חדשות, בגן חדש, מוקפים אנשים ומשפחה ומזג אויר והרים ואני יודע שכמו שלמרות התחושות הלא פשוטות וחוסר הנוחות של התנוחה החדשה, זה ילך ויהיה קל יותר וטוב יותר ואנו נהפוך את זה לנקודה ממנה צומחים בדיוק כמו שעילי צומח ולומד עוד קצת בכל פעם שהוא מתהפך.
עוד מעט נתרגל.