טבולה ראסה ושיר.

אתמול, דודה בוּלה הייתה מופתעת מאוד להיווכח שאופיר לא יודע שערימת מטבעות הזהב, שהיא הביא לו במתנה, עשוייה משוקולד. הוא משחק בהם כאילו היו כסף לכל דבר וגם מבשל אותם בתנור שלו בתור מרק חם, מגיש לנו מנות קטנות בצלחות פלסטיק ומזהיר אותנו שזה חם.
לפני שעה, באוטו בדרך לגן אופיר ואני שרנו יחדיו את "קן לציפור". עילי ישב בסל־קל לידי כולו חיוכים ונסיונות לאחוז בכף רגלו. אלה רגעים קטנים ויפים ואני כותב אותם כי אנני רוצה לשכוח. אני בטוח שבעוד עשר שנים, כשאקרא את הרשומה הזו היא תעזור לי לעורר שוב את תחושת הקסם של הבוקר סתיוי הזה בחברת יילדי.